<h1>אגרות הרמ"ה לחכמי לוניל</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ובהלכות ע"ז (רמב"ם פ"ד ה"ו) בענין אנשי עיר הנדחת קאמר כשתבקע העיר מיד מרבין להם בתי דינין ודנין אותם, כל מי שבאו עליו שני עדים שעבד ע"ז אחר שהתרו בו מפרישים אותו, אם נמצאו כל העובדים מיעוטה סוקלים אותם ושאר כל העיר ניצל, נמצאו רובה מעלין אותם לבית דין הגדול וגומרים שם דינם והורגין כל אלו שעבדו בסייף ומכין כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים אם הודחה כלה ואם נמצאו העובדים רובה מכין את כל הטף ואת כל הנשים שלעובדים לפי חרב. והאי מימרא דידיה תמיהא לן מכמה אנפי. חדא דקי"ל כר' יוחנן דאמר (קי"ב ע"א) דנים וסוקלים ואחד משלים לרוב ומיתתו בסייף. והא דאמרינן לבסוף אלא מרבים להם בתי דינים ומעיינין (בדיינהו) [בדינייהו] ומסקינן להו לב"ד הגדול וגמרינן ליה לדינייהו וקטלינן להו לטעמיה דריש לקיש קאמרינן. דקא סלקא דעתין דהאי דאמר ריש לקיש מרבין להם בתי דינין למגמריה דינייהו לאלתר קא אמרינן. ואקשינן עליה איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא את העיר כולה לשעריך, ומפרקינן דריש לקיש לא קאמר דגמרינן ליה לדינייהו מיד אלא דמעיינינן בדינייהו ואי משתכחי עובדין רובה מסקינן להו לב"ד הגדול וכו'. אבל לרבי יוחנן לא קשיא מידי. דכי קא ממעט מרובין קא ממעט והני לרבי יוחנן יחידים נינהו דהא קמא קמא דמטי לידן גמרינן ליה לדיניה כיחיד דאכתי הנך בחזקת כשרים נינהו אבל ההוא חד דמשלים לרוב מודה ר' יוחנן דמסקינן ליה לבית דין הגדול וקטלי ליה התם. וליכא למימר דגמרא הוא דמסיק ליה הכי דלא כר' יוחנן דהא קיימא לן (יבמות ל"ו ע"א) דריש לקיש ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן לבד מהנהו תלת. ועוד תמיהא לי דקאמר מכין את כל הטף ואת כל הנשים לפי חרב, הני נשים היכי דמו. אי דעבדי ע"ז היינו אנשי עיר הנדחת גופייהו ואי לא עבדי ע"ז אמאי נהרגין. טוביה חטא וזיגוד מינגד. השתא לבושי נשים צדקניות קאמרינן (סנהדרין שם) דפלטין משום דהוו להו כי גופייהו נשים גופייהו מיבעיא. ותו דקאמר מכין את כל הטף. וחלילה לאל מרשע וכי היכן מצינו קטן חייב שזה חייב. ובהדיא אמרינן בפרק ארבע מיתות (ס"א ע"ב) כי יסיתך וגו' והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים ורבים מכלל יחיד ודייקינן התם הא לכל דבריהם זה וזה שוים. וש"מ דכי היכי דיחידים טפם פלט מרובין נמי טפם פלט. ותו דהא דוכתא דבעינן איתויי חומרין דעיר הנדחת טפי מיחידים לא קא מייתי אלא דממונם אבד. ואם איתא נשים וטף הוה עדיף ליה לאיתויי. ואי משום דכתיב החרם אותה ואת כל אשר בה, הא גבי בן סורר ומורה דלא ממעיט קרא קטן וכי איבעיא לן בגמרא (ס"ח ע"ב) קטן מנא לן דפטור אתמהינן היכי אשכחן דחייב רחמנא קטן דהכא ליבעי קרא למיפטריה.
